מבחינה מבנית, ביצועי האיטום של ממברנת MBR תלויים בעיקר בקצה המעטפת של סיבי הממברנה, בחיבור בית הממברנה ובממשק צינור החדיר. קרומי סיבים חלולים נפוצים משתמשים בשרף אפוקסי או בתרכובת עציצים כדי לקבע את סיבי הממברנה בצינור האיסוף, ומבטיחים שמים גולמיים לא יעקפו את קרום המסנן ויכנסו ישירות לקצה החדיר. איטום לקוי עלול להוביל לתופעת "זרימה קצרה-, המאפשרת כניסת שפכים לא מסוננים למערכת הקולחים, ומשפיעה ישירות על איכות הקולחים.
ביצועי האיטום קשורים קשר הדוק גם לתנאי יניקה בלחץ שלילי של המערכת. ביו-ריאקטורים של ממברנה פועלים בדרך כלל תחת לחץ שלילי קל. אם מבנה האיטום אינו יציב, אוויר יכול להיכנס בקלות או שיכולות להיות דליפות מקומיות, משבשות את חלוקת הלחץ על פני הממברנה ומובילות לירידה בשטף או לעיכול מוגברת של הממברנה. לכן, ביצועי איטום טובים הם בסיסיים לשמירה על הפרש לחץ טרנסממברני יציב (TMP).
ביצועי האיטום באים לידי ביטוי גם בעמידות-לטווח ארוך, כולל עמידות בפני הזדקנות, קורוזיה כימית ושינויי טמפרטורה. בפעולה ממושכת, חומר האיטום עלול להתקשות או לפתח סדקים מיקרו, ובכך לדרוש בדיקה ותחזוקה שוטפת על מנת להבטיח את אמינותו. באופן כללי, ביצועי האיטום של ממברנות MBR קשורים ישירות לבטיחות שפכי המערכת ויציבות פעולתה, ומהווים את אחד המדדים החשובים להערכת איכות מודולי הממברנה.